פסק-דין בתיק פש"ר 209/10

כללי :

ביום 4/6/10 ניתן צו לכינוס נכסי החייב והחייבת, בני זוג (להלן יחד: "החייבים"), על פי בקשתם, בגין חובות מוצהרים הנאמדים, ביחס לחייבת, בסך של 1,269,741 ש"ח לנושה אחד, וביחס לחייב, בסך של 6,729,616 ש"ח ל- 50 נושים, ובמסגרת זו הושת על כל אחד מהם תשלום עיתי בסך של 350 ש"ח לחודש, החל מיום 1/7/10. בהמשך, מונתה עו"ד קרן אוגינץ כמנהלת מיוחדת בתיקיהם של החייבים.

עד מועד הגשת דו"ח המנהלת המיוחדת הוגשו נגד החייב 8 תביעות חוב, שאחת מהן הוחזרה, בסך כולל של 3,499,358 ש"ח. כנגד החייבת הוגשה עד מועד הגשת דו"ח המנהלת המיוחדת תביעת חוב אחת בסך של 1,619,972 ש"ח.

החייב הצהיר כי נפתחו נגדו 23 תיקי הוצאה לפועל, כי נערכו לו חקירות יכולת וכי תיקיו לא אוחדו. החייבת הצהירה כי לא נפתחו נגדה תיקי הוצאה לפועל.

ביום 28/2/11 נערכה לחייבים חקירה בפני המנהלת המיוחדת ביחס לנסיבות הסתבכותם וביחס להתנהלותם מאז הגשת הבקשה.

גרסת החייבים אודות הסתבכותם הכלכלית :

לגרסת החייבים, ילידי 1972, בחודש מרץ 2000 הקים החייב, יחד עם שותף נוסף, עסק למכירה מכוניות יד שניה בשם "רכב טרייד אין, זוהר יצחק וגיא דהן" בטבריה. לאחר כארבעה חודשים נפרדו דרכיהם של השותפים והחייב המשיך בעסק תחת השם "טרייד אין - זוהר יצחק". בתאריך 1/1/02 הורחב העסק ופעילותו הועברה למגרש גדול יותר בטבריה. במהלך שנת 2004 הורחבה פעם נוספת פעילות העסק ושטח פעילותו הוכפל עד כדי 1,600 מ"ר. ביום 1/1/04 החלה החייבת לעבוד כפקידה שכירה בעסק שהקים בעלה, והחל מתאריך 1/1/06 הפכה שותפה בשיעור 30% בעסק זה.

לטענת החייבים, בדיעבד התברר כי ההחלטה להגדיל את היקף פעילותו של העסק היתה שגויה מבחינה עסקית, שכן אמנם העסק צמח במהירות, אך בה בעת גדלו מאוד ההוצאות התפעוליות. בנוסף, נטען כי במקביל להתרחבות העסקית, נפתחו בעיר טבריה עסקים מתחרים למכירת מכוניות יד שניה, שגרמו לצניחה במכירות העסק והגדלת חובות האשראי לבנקים. עוד נטען כי עם פרוץ מלחמת לבנון השניה בחודש 7/06 ומטח הרקטות שנורה לעבר העיר טבריה שותקה כליל פעילותו של העסק, כשמנגד, נמשכו ההוצאות התפעוליות ונגרמו הפסדים כבדים. על פי הנטען, בחודש 10/06 עמדו כלל חובות העסק על סך של כ- 1,600,000 ש"ח, ובהמשך, בשנת 2007, המשיכה הידרדרותו העסקית.

לטענת החייבים, בשלב מסוים הקטין בנק לאומי את מסגרת האשראי העסקית שהועמדה לעסק, ובמקביל, פרע את חסכונותיו הפרטיים של החייב בסך של כ- 200,000 ש"ח. כמו כן, העמיד הבנק לעסק הלוואה כנגד שעבוד סכום כסף שהפקיד קרוב משפחתם של החייבים, אך החייבים התקשו לעמוד בהחזרי ההלוואה שהיו גבוהים. יתירה מכך, לטענת החייבים, בתקופה זו הקטין הבנק גם את מסגרת ניכיונות השיקים שהעמיד לעסק, דבר שהאט אף הוא את הפעילות העסקית. החייבים מוסיפים וטוענים, כי במקביל נזקק החייב לבצע ניכיון שיקים של לקוחות אצל גורמים מסחריים חוץ בנקאיים, בתנאים פחות טובים מאלה שהעמיד הבנק. על פי הנטען, גם הלוואות שקיבלו החייבים ממכרים ופתיחת חשבון נוסף בבנק מזרחי טפחות, כמו גם מכירת נכסים פרטיים מצדם, לרבות נכסי נדל"ן, לא סייעו בייצוב העסק, שהלך וצבר הפסדים. החייבים טוענים כי גם העובדה שהזרימו כספים לבנק לאומי מתוך חסכונות אישיים של החייבת ושל ילדיהם של בני הזוג בבנק, לא סייעה לשיפור המצב. לשיטתם, בתאריך 18/8/09 הופסקה כליל הפעילות בעסק וכל העובדים פוטרו. אם לא די בכך, הרי שזמן קצר לאחר הפסקת פעילות העסק, אירעה פריצה לעסק וחלק ניכר מן המלאי והציוד נגנב.

על פי הנטען בבקשות, החל מיום 1/10/09 עובד החייב כקניין שכיר במגרש מכוניות בצפת, בעוד החייבת החלה לעבוד ביום 1/12/09 כפקידת הנהלת חשבונות שכירה בטבריה.

החייבים מוסיפים וטוענים כי הינם הורים ל- 3 ילדים קטינים, וכי בעקבות קריסתו של העסק הם חיים חיי מצוקה ומנהלים מאבק יומיומי להישרדות המשפחה.

השתלשלות העניינים בתיק זה :

במסגרת הדו"ח המקורי שערכה, הביעה המנהלת המיוחדת התנגדות להכרזת החייבים כפושטי רגל, בציינה, בין היתר, כי בקשת החייבים חסרה; כי החייבים פועלים בגירעון משמעותי מדי חודש, כשהם מוציאים הוצאות מיותרות ומתגוררים בנכס בהוצאות חודשיות גבוהות ביחס ליכולתם הכלכלית הנטענת; כי לא ניתנו הסברים מספקים ביחס להשתכרותם של החייבים כיום; כי לא ניתנו הסברים מניחים את הדעת באשר למקור חובותיהם של החייבים; וכן כי לא הוצגו אסמכתאות מספקות בתמיכה לפרטים העובדתיים שנמסרו.

הכונ"ר הצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת וטען כי לנוכח אי הבהירות בדבר הסתבכותם הכלכלית של החייבים, המטילה צל כבד על תום לבם, כמו גם לנוכח התנהלותם של החייבים בהליך פשיטת הרגל עצמו,  יש לדחות את הבקשה.

בתגובתם המשלימה לדו"ח המנהלת המיוחדת מסרו החייבים הבהרות בנושאים כפי שנתבקשו, התייחסו לטענות המנהלת המיוחדת וצירפו אסמכתאות בתמיכה לטענותיהם.

במסגרת תשובת המנהלת המיוחדת לתגובת החייבים, שבה על מסקנתה ולפיה אין הצדקה בנסיבות העניין להכריז על החייבים כפושטי רגל.

הכונ"ר בתגובתו הנוספת ביקש להצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת כמפורט בתשובתה, והתנגד להכרזת החייבים פושטי רגל.

לתגובתה נוספת שהגישו החייבים כמענה לתשובת המנהלת המיוחדת והכונ"ר, צירפו מסמכים נוספים שנדרשו בתשובת המנהלת המיוחדת.

בהחלטתי מיום 29/2/12 קבעתי כי על המנהלת המיוחדת למסור הודעה בדבר רשימת המסמכים והנתונים החסרים לה, לאחר ביצוע כל ההשלמות, כדי שתוכל למסור עמדת מעודכנת על בסיס תמונה שלמה ביחס למצבם של החייבים. עוד הוספתי כי לאחר שיפורטו המסמכים החסרים, ימציאו החייבים את כל המסמכים והנתונים אותם תדרוש המנהלת המיוחדת, כדי שזו תוכל להגיש טיעון משלים מטעמה. כבר באותו שלב ולאור התמונה שהצטיירה לפני, החלטתי כי לנוכח טענות המנהלת המיוחדת ולפיהן הוצאות התא המשפחתי נראות על פניהן מופרזות ביחס למצבם הכלכלי של החייבים, מן הראוי להעלות את התשלום החודשי של כל אחד מהחייבים לסך של 500 ש"ח.